All Rise
Question:
מתי צריכים לעמוד בקריאת התורה?
Answer:
עמידה בקה''ת
בסימן קמ''ו ס''ד פסק המחבר א''צ לעמוד מעומד בעת שקוראין בתורה, אבל הרמ"א מחמיר בזה וכתב ויש מחמירים ועומדים וכן עשה מהר''ם עכ''ל.
ובמ''ב ס''ק י''ט כתב דאע''פ שהרמ''א מחמיר מ''מ הפר''ח והגר''א כתבו דהעיקר לדינא כמחבר וכן נהגו. וגם הב''ח בסימן קמ''א כתב דגם המהר''ם מודה דמדינא שרי אלא דס''ל דראוי להדר ולעמוד מפני שצריך האדם להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא כאילו קבלה אותה שעה מהר סיני, ובהר סיני היו כל ישראל עומדין. ומי שהוא חלש וקשה לו לעמוד ועי''ז אין דעתו מיושבת לכוין היטב לקול הקורא יש לו לישב עכ''ל. ובמ''ב שם סק''כ כתב דאף למהר''ם ורמ''א בין גברא לגברא שרי לישב.
נמצא דלכו''ע מדינא רשאי לשבת בעת קרה''ת והוי הידור לדעת הרמ''א לעמוד בשעת קה''ת, והמנהג הוא לשבת, ובט''ז סק''א כתב דראוי לנהוג כרמ''א. ובין גברא לגברא לכו''ע רשאי לשבת.
ובכה''ח הביא דהאריז"ל היה נוהג לשבת לכל קה"ת רק כשאמרו קדיש עמד וחזר וישב.[1] ובס"ק כ''ב הביא הכה''ח מש"כ בפתח הדביר כיון דאיכא מחלוקת הפוסקים יש למנוע מלעמוד דכל היכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים דברי הקבלה תכריע עכ"ד. ובעצם דבריו יש לדון הרבה, ואכ"מ דהרי בלא"ה כבר העיר בשדי חמד דלא ראינו מי שכתב בשמו של האריז"ל שאסור לעמוד בשעת קה"ת רק אמרו שהוא לא היה עומד, ורק אפשר ללמוד מזה שאין חיוב לעמוד לקה"ת , אבל א"א ללמד מזה שיש איזו קפידא בעמידה לקריאת ס"ת. ולכן פוסק שאם רוצה לעמוד רשאי לעמוד ואין בזה חשש יוהרא ולא קפידא מטעם המלך רבינו האר"י עכ"ד.[2]
אלא דלהלכה נראה דאינו ראוי לשבת לכל קה''ת מתחילתה עד הקדיש. דהנה הט''ז בסימן קמ''ו סק''א כתב בסו''ד וז''ל דבשעת אמירת ברכו פשיטא דצריך לעמוד ואיתא בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש''ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחילה ברוך ד' המבורך לעולם ועד עכ''ל.[3]
ובמג''א שם סק''ו מחמיר יותר וס''ל דגם ברה''ת בכלל דבר שבקדושה וצריך לעמוד עד לאחר הברכה.[4]
ובמ''ב ס''ק י''ח ושעה''צ סק''כ מיקל כט''ז דרשאי לשבת לברכת התורה אבל צריך לעמוד לברכו ועניית ברוך ד' המבורך לעולם ועד.[5]
חזק חזק ונתחזק
לשון המחבר הנ''ל שכתב א''צ לעמד מעומד, צ''ע מדוע הכפיל לשון עמידה ולכאורה היה יכול לקצר שא''צ לעמוד. ואולי רצונו לרמז למקור הדין בטור בשם רב שר שלום דמש''כ בנחמיה ח' וכפתחו עמדו כל העם, אין הכוונה שכיון שנפתח ס''ת שהעם עמדו מעומד, אלא כמו שפירשו רבא בר רב הונא (בסוטה לט.) שכיון שנפתח ס''ת אסור לספר אפילו בדבר הלכה, דאין עמידה אלא שתיקה. וא''כ י''ל דכיון המחבר שנדייק דא''צ לעמד מעומד אבל צריך לעמוד בשתיקה.[6]
ואע''פ דאסור לדבר בקה''ת ובין גברא לגברא, מ''מ נראה דשרי לברך חבירו שעלה לעלייה, לומר לו יישר כחך, וכשמסיים חומש לומר לו חזק חזק ונתחזק.[7]
דהנה כתב הרמ''א ס''ס קל''ט עמש''כ ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ מזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק עכ''ל. ואינו מבואר על איזה סיום מתכוין. ובכה''ח שם ס''ק נ''ו הביא מכנה''ג דמנהגינו לומר חזק וברוך, וידוע דהיינו מנהג ספרד לומר כן לכל עולה לתורה, והאשכנזים אומרים יישר כח, ועכ''פ למדנו דהבין דברי הרמ''א מש''כ בכל פעם היינו בכל עלייה ועלייה.
אבל מתוך דברי האבודרהם למדתי פירוש אחר בכוונת הרמ''א. בסדר שחרית של שבת כתב האבודרהם וז''ל וכתב אבן הירחי מנהגם בכל צרפת ופרובנצא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם, חזק. ויש סמך למנהג מדאמרינן בב''ר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס''ת בחיקו של יהושע, שאין אומרים "הזה" אלא למי שתופס החפץ בידו. כשסיים יהושע אמר לו הקב''ה חזק ואמץ, מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק. ובספרד לא נהגו לאומרה אלא כשמסיים כל ספר וספר מחומשי התורה, ואולי סוברים למסיים בתורה מן הספר ממש קאמר עכ''ל. הרי דיש ב' פירושים בעני''ז של המסיים לקרות. י''א לאחר כל עלייה וי''א רק כשגומר ספר כמו שביעי של ויחי, פקודי, בחקתי וכו.[8]
ואנו נוהגים לומר לאחר סיום חומש חזק חזק ונתחזק, וגם זה הוא קיום דברי הרמ''א.
ונראה פשוט שהעולה א''צ לומר חזק חזק ונתחזק, שהרי כל הענין הוא שהקהל מברכים את המסיים החומש, והוא כעין ברכת יישר כח שלאחר כל עלייה, ואיך יאמר לעצמו. וראיתי בקצות השלחן דלא מיבעיא דלא שייך שיאמר חזק ואין בזה טעם, אלא דהעולה גם מפסיד אם יאמר שום דבר, והנכון דכשכולם מברכים אותו חזק חזק ונתחזק, הוא ישתוק כדי שלא להפסיק בין הקריאה לברכה שלאחריה.[9]
סיכום
ראוי לעמוד לברכו ואמירת ברוך ד' המבורך לעולם ועד. אבל לעניית העולה ברוך ד' המברך לעולם ועד, ברכת התורה וקה''ת עד ברכו של עולה הבא, רשאי לישב. והמדקדקין במצות מחמירין לעמוד גם לברכת התורה וקה''ת. ובין גברא לגברא אף המדקדקין במצות רשאים לישב.
וכשמסיימין החומש נראה דמי שכבר יושב, ימשיך לשבת גם לפסוקים האחרונים, ורק יעמוד לקדיש כדרכו בכל סיום פרשה, ויאמר לעולה המסיים לפני שמברך ברכה שלאחריה, חזק חזק ונתחזק, והעולה בעצמו ישתוק כדי שלא להפסיק בין קה''ת לברכה שלאחריה.
BookID: 1 Chapter: 146
[1] סימן קמ''ו סק''כ, כ''א וכ''ב. והנהגת האריז''ל מובא ע''י רח''ו בפרי עץ חיים שער י''ד פ''א ובשער הכוונות דמ''ח ע''ד.
[2] פאת השדה כללים מערכת ב' סימן כ''ט (ח''א דף 399) ד''ה אמנם.
[3] ומדקדוק לשונו משמע דלאחר דהקהל אומרים ברוך ד' המברך לעולם ועד, תיכף יכולים לשבת, ואינם צריכים לחכות עד שהעולה יחזור לומר ברוך ד' המברך לעולם ועד, דאין עניית הש''ץ הוא דבר שבקדושה. וא''כ נראה דה''ה במעריב תיכף לאחר שהצבור אומרים ברוך ד' המברך לעולם ועד, רשאין לשבת וא''צ לשהות עד שהש''ץ יאמר ברוך ד' המברך לעולם ועד.
[4] ונראה דבין ברכת אשר בחר בנו שלפני הקריאה ובין ברכת אשר נתן לנו שלאחר הקריאה הוי בכלל דבר שבקדושה, וא''כ לאחר הקריאה צריך לעמוד לברכה אחרונה ואח''כ ישב למי שברך שנאמרים בין גברא לגברא.
[5] וכן הכריע בא''ר קמ''ו סק''ד כט''ז וכ''כ בקיצור שו''ע סימן כ''ג ס''ו וז''ל בשעה שהעולה אומר ברכו והקהל אומרים ברוך ד' המברך לעולם ועד צריכין כל הצבור לעמד אבל בשעה שאומר הברכה אשר בחר בנו וכן בשעת הקריאה ובשעת ברכה אחרונה אין חיוב שיעמדו הקהל אלא המדקדקין במצות מחמירין על עצמם ועומדים וכן נכון, אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל עכ''ל.
ומדבריו למדנו חידוש דלט''ז ברכת התורה דינו כקה''ת, וכמו שיש מעלה לעמוד לקה''ת, ה''ה יש ענין לעמד לברכת התורה, דהרי כללם יחד לענין היתר ישיבה ולענין ההידור לעמד.
אולם לשון החיי אדם כלל ל''א ה''ג משמע דאין זה חיוב דז''ל ומ''מ בשעה שהמברך אומר ברכו שהוא דבר שבקדושה ראוי לעמד עכ''ל. ולכן נראה דאין למחות ביושבים, דהרי עושים ע''פ מנהג האריז''ל וגם בהלכה יש לומר דראוי לעמוד אבל אינו אסור לישב.
[6] וכן נפסק בסימן קמ''ו ס''ב. וע''ש במ''ב דבקה''ת אסור לפרש ד''ת ולהורות לשואל דהרי יכול להורות אח''כ, רק לאפרושי מאיסורא מותר לומר בדרך קצרה אם א''א לפרש ע''י רמיזה. ובין גברא לגברא רשאי להורות הוראה לפי שעה דלא שכיח כ''כ שימשך מזה לדבר תוך קה''ת, ועמ''ב סק''ו דעת הב''ח והא''ר.
[7] ואולי י''ל דלשונות אלו שרו רק בין גברא לגברא. ואמירת יישר כחך נאמר רק בין גברא לגברא, וגם י''ל דאמירת חזק חזק הוא לאחר שגמר הקורא את הפרשה ונחשב כבין גברא לגברא. ובין גברא לגברא בדרך כלל אסור משום שמא ימשך לתוך הקריאה, ואפשר דה''ט דלשונות אלו שמחזק העולה אינו בכלל האיסור מפני דל''ח בברכות אלו שמחזק העולה בלשון קצרה, שמא ימשך. ולכאורה סברא זו שייך רק לדעת השו''ע דס''ל דמש''כ בגמרא (סוטה לט.) כיון שנפתח ס''ת, לאו דוקא, אלא בעינן שיתחיל הקורא לקרות, עיין בב''י וברמב''ם פי''ב מתפלה ה''ט, וברש''י בסוגיא. אבל למ''א סק''ג (וכ''כ המ''ב דכ''מ דעת הגר''א), דכל שנפתח הספר אפילו לא התחיל עדיין הקורא לקרות אסור לדבר, א''כ מסתבר דה''ה דכ''ז שנפתח אף שסיימו לקרות עדיין אסור לדבר. ולכן אנו שאומרים חזק חזק כשסיים לקרות אבל עדיין הספר פתוח, לדעת המ''א, גר''א ומ''ב לא חשיב בין גברא לגברא, ומ''מ שרי. ואין אני בא כאן לבאר מדוע שרי, אבל רצוני לגלות דלכו''ע דיבור כזה מותר, מאיזה טעם שיהיה.
[8] ובלבוש תרס''ט כשמסביר מנהגי שמחת תורה כתב דהקהל מסיימין לעיני כל ישראל והחתן עמהם ועונין ואומרים בקול רם חזק. ובא''ר שם אות י''ח מוסיף דהחזן חוזר לומר אותו והקהל עונין אותו רמז למשה רבינו שג''פ חזק בגימטריא משה עכ''ד וראיתי בספר דכן נהג הח''ס.
[9] סימן פ''ד אות י''ג.